האם מקרה של החלפת תינוקות לאחר לידתם הינו בגד רשלנות רפואית? מה הפיצוי הראוי במקרה שכזה והאם התביעה במקרה של גילוי לאחר שנים רבות מתיישנת?
לבית משפט השלום הוגשה תביעת רשלנות רפואית בידי שני אנשים אשר נולדו בשנת 1977 בבית החולים מקסאד ולטענתם הוחלפו בלידתם כך שכל אחד מהם נמסר למשפחה של רעהו. לתביעה הצטרפו אף הוריו של אחד מן התובעים. (ת.א 012077/05 (שלום י"ם) מוחמד דעיס ואח' נ' בית החולים מקסאד).
התובעים גילו את העובדה כי הוחלפו בלידתם רק בשנת 1999, עשרים ושתיים שנה לאחר לידתם. בדיקות דנ"א שביצעו התובעים הוכיחו חד משמעית את טענתם כי ההורים התובעים אינן הוריו הביולוגים של הבן אשר נמסר להם בבית החולים אלא דווקא של התובע השני.
בנוגע לשאלת האחריות קבע בית המשפט כי עדויות התובעים נאמנות עליו ובדיקת הדנ"א מוכיחה מעבר לכל ספק כי אכן התובעים הוחלפו בלידתם. בית החולים נמנע מלהביא כל ראיה מטעמו בנודע לשאלה אם אכן הוחלפו התובעים בלידתם ואף זאת נזקף לחובתו בפסק הדין.
בית המשפט קבע כי מעשה של החלפת תינוקות לאחר לידתם הינו בגדר רשלנות רפואית לכל דבר ועניין ומקים אחריות בנזיקין לפיצוי.
לאחר קביעת שאלת האחריות נדרש בית המשפט לסוגיה הסבוכה האם תביעת התובעים התיישנה בחלוף 22 שנה או שמא הם זכאים לפיצוי על אף שחלפו שנים כה רבות.
כאמור התובעים למדו על האפשרות שהוחלפו בלידתם רק בשנת 1999, 22 שנה לאחר לידתם והגישו תביעת רשלנות רפואית בשנת 2005. בית המשפט קיבל את טענת התובעים כי תביעתם לא התיישנה שכן במקרה זה חלים הן סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין לפיו התביעה מתיישנת לכל המאוחר בתוך עשר שנים מיום אירוע הנזק והן סעיף 8 לחוק ההתיישנות אשר עניינו התיישנות שלא מדעת אשר קובע כי אם נעלמו מהתובע עובדות אשר מהוות את עילת התובענה הרי שתתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלו.
בית המשפט קבע כי התביעה לא התיישנה שכן התובעים לא ידו ולא יכלו לדעת עד שנת 1999, אז בוצעה לראשונה בדיקת הדם, כי הם הוחלפו בלידתם ועל כן ההתיישנות החלה להימנות משנת 1999.
לעניין הפיצוי קובע בית המשפט כי זוהי זכותו הבסיסית והטבעית של כל ילד לגדול במסגרת משפחתו הביולוגית וזכותם של כל הורים לגדל את ילדם שלהם. במקרה דנן, קבוע בית המשפט, נשללה מההורים, בשל רשלנות רפואית מצד הנתבע, הזכות האלמנטרית לגדל את פרי בטנם, לדאוג לכל מחסורו ולחנכו ובשל שכך הם זכאים לפיצוי.
גם התובעים אשר הוחלפו בבית החולים נפגעו וניזוקו כאשר נשללה מהם זכות היסוד לגדול עם משפחתם הביולוגית. בית המשפט סבר כי אין לאבחן בין הסבל והכאב של ההורים לאלה של הילדים אשר הוחלפו והוא דומה ביסודו.
בית המשפט עמד בפסק הדין על הקושי של בתי המשפט להעריך ולכמת בממון את רכיב הפיצוי של כאב וסבל בתביעות בגין רשלנות רפואית ואולם על בסיס ההיקש ממקרים ופסיקות של מות ילוד בטרם לידתו כאשר בכך נשללה מההורים הזכות לגדל את פרי בטנם הגיע בית המשפט למסקנה כי הפיצוי הראוי הינו בסך של 500,000 ש"ח לכל אחד מן התובעים.
לבית משפט השלום הוגשה תביעת רשלנות רפואית בידי שני אנשים אשר נולדו בשנת 1977 בבית החולים מקסאד ולטענתם הוחלפו בלידתם כך שכל אחד מהם נמסר למשפחה של רעהו. לתביעה הצטרפו אף הוריו של אחד מן התובעים. (ת.א 012077/05 (שלום י"ם) מוחמד דעיס ואח' נ' בית החולים מקסאד).
התובעים גילו את העובדה כי הוחלפו בלידתם רק בשנת 1999, עשרים ושתיים שנה לאחר לידתם. בדיקות דנ"א שביצעו התובעים הוכיחו חד משמעית את טענתם כי ההורים התובעים אינן הוריו הביולוגים של הבן אשר נמסר להם בבית החולים אלא דווקא של התובע השני.
בנוגע לשאלת האחריות קבע בית המשפט כי עדויות התובעים נאמנות עליו ובדיקת הדנ"א מוכיחה מעבר לכל ספק כי אכן התובעים הוחלפו בלידתם. בית החולים נמנע מלהביא כל ראיה מטעמו בנודע לשאלה אם אכן הוחלפו התובעים בלידתם ואף זאת נזקף לחובתו בפסק הדין.
בית המשפט קבע כי מעשה של החלפת תינוקות לאחר לידתם הינו בגדר רשלנות רפואית לכל דבר ועניין ומקים אחריות בנזיקין לפיצוי.
לאחר קביעת שאלת האחריות נדרש בית המשפט לסוגיה הסבוכה האם תביעת התובעים התיישנה בחלוף 22 שנה או שמא הם זכאים לפיצוי על אף שחלפו שנים כה רבות.
כאמור התובעים למדו על האפשרות שהוחלפו בלידתם רק בשנת 1999, 22 שנה לאחר לידתם והגישו תביעת רשלנות רפואית בשנת 2005. בית המשפט קיבל את טענת התובעים כי תביעתם לא התיישנה שכן במקרה זה חלים הן סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין לפיו התביעה מתיישנת לכל המאוחר בתוך עשר שנים מיום אירוע הנזק והן סעיף 8 לחוק ההתיישנות אשר עניינו התיישנות שלא מדעת אשר קובע כי אם נעלמו מהתובע עובדות אשר מהוות את עילת התובענה הרי שתתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלו.
בית המשפט קבע כי התביעה לא התיישנה שכן התובעים לא ידו ולא יכלו לדעת עד שנת 1999, אז בוצעה לראשונה בדיקת הדם, כי הם הוחלפו בלידתם ועל כן ההתיישנות החלה להימנות משנת 1999.
לעניין הפיצוי קובע בית המשפט כי זוהי זכותו הבסיסית והטבעית של כל ילד לגדול במסגרת משפחתו הביולוגית וזכותם של כל הורים לגדל את ילדם שלהם. במקרה דנן, קבוע בית המשפט, נשללה מההורים, בשל רשלנות רפואית מצד הנתבע, הזכות האלמנטרית לגדל את פרי בטנם, לדאוג לכל מחסורו ולחנכו ובשל שכך הם זכאים לפיצוי.
גם התובעים אשר הוחלפו בבית החולים נפגעו וניזוקו כאשר נשללה מהם זכות היסוד לגדול עם משפחתם הביולוגית. בית המשפט סבר כי אין לאבחן בין הסבל והכאב של ההורים לאלה של הילדים אשר הוחלפו והוא דומה ביסודו.
בית המשפט עמד בפסק הדין על הקושי של בתי המשפט להעריך ולכמת בממון את רכיב הפיצוי של כאב וסבל בתביעות בגין רשלנות רפואית ואולם על בסיס ההיקש ממקרים ופסיקות של מות ילוד בטרם לידתו כאשר בכך נשללה מההורים הזכות לגדל את פרי בטנם הגיע בית המשפט למסקנה כי הפיצוי הראוי הינו בסך של 500,000 ש"ח לכל אחד מן התובעים.
הכותב הינו עו"ד העוסק בדיני נזיקין, רשלנות רפואית, תאונות דרכים ותאונות שונות. חבר בועדת רפואה ומשפט של לשכת עורכי הדין, חבר באגודה לרפואה ולמשפט בישראל, בעל השכלה רפואית.
תאונות עבודה
תאונות דרכים
רשלנות רפואית
תאונות עבודה
תאונות דרכים
רשלנות רפואית